הסוד שבסוד

הפעמיים הבאות יעסקו בייחודיותה של תורת החסידות, מהותה ועניינה. המיילים הבאים מבוססים על שיחה של הרבי מלובביץ' בה הסביר מהו עניינה של תורת החסידות

פרד"ס התורה
התורה מתחלקת לארבעה רבדים. ארבעה אופנים בהם ניתן להבין כל עניין בתורה. ישנו הפשט של הסיפור, הרמזים החבויים בו, הדרשות שניתן ללמוד ממנו והסוד שמסתתר בתוכו.

אך ישנה דרגה נוספת.

הדרגה הנוספת אינה עוד דרגה, הדרגה הנוספת אינה עוד הסבר, אלא זוהי הנשמה של כל שאר ההסברים, זהו הרובד הפנימי של כל אחד מארבעת הרבדים.

בגוף עם נשמה ובגוף ללא נשמה יש את אותו מספר איברים. הנשמה היא לא עוד איבר בגוף, היא מחיה את הגוף, היא מה שמניע את הגוף ונותן לו חיות. כך גם הדרגה החמישית, זוהי החיות הפנימית של כל אחד מהפירושים בתורה.

רזין דרזין
דרגה זו מכונה רזין דרזין, הסוד של הסוד. זוהי המהות הפנימית של התורה, העצם של התורה.

גם בנשמה, ישנן ארבע דרגות (נפש, רוח, נשמה, חיה). ארבעת הדרגות, הם ארבעה אופנים בהתגלות של הנשמה. דרגת הנפש, היא התגלות של הנשמה במחשבות, הדיבורים והמעשים. דרגת הרוח היא התגלות של הנשמה ברגשות, דרגת הנשמה היא ההתגלות בשכל, ודרגת החיה היא ההתגלות בכוח הרצון.

דרגת היחידה היא עצם הנשמה, וממילא בתור שכזאת היא מצד אחד למעלה מכל שאר הדרגות אך מצד שני היא חודרת בכל שאר הדרגות, היא זו שמחיה אותן.

וכפי שזה בנשמה, כך זה גם בתורה. הדרגה החמישית, העצם של התורה, זו המהות הפנימית.

שמן
אפשר לראות דבר דומה במאכלים. לחם ומים הם מצרכי מזון בסיסיים הדרושים לכולנו להתקיים. בשר הוא כבר מותרות. יין מוסיף שמחה אבל אפשר להסתדר גם בלי.

מעל כל המאכלים הללו יש את השמן.

השמן הוא נקודת התמצית של כל דבר (ובגלל זה גם מכל דבר אפשר להוציא שמן). לכן, מצד אחד תמיד יהיה למעלה מהכל, אך מצד שני הוא מפעפע בכל דבר. שני קילו סלט עם שמן או בלי שמן זה לא אותו סלט.

השמן מוסיף טעם, תענוג.

הוא לא עושה שיהיה יותר סלט, הוא לא נפרד מהסלט, הוא מתאחד איתו ומשנה אותו מבפנים.

פירוש הרמז מוסיף על הפשט, הדרוש על הרמז והסוד על הדרוש, כל אחד מהרבדים האלו הוא התגלות שונה של התורה. כיוון שכל פירוש הוא אופן אחר בו התורה מתגלה, אז אין כל כך חיבור בין פירוש אחד למשנהו, כיון שגילוי אור מסוג אחד מסתיר על גילוי אור מסוג אחר.

הסוד שבסוד הוא לא עוד גילוי של התורה, זהו העצם של התורה. לכן הוא לא רק מוסיף עליהם, זה לא רק עוד פירוש, אלא ההבנה של הסוד שבסוד משנה גם את הבנה של כל הפירושים שלפני זה.

מודה אני
כאמור בדבר שהוא עצמי יש שני עניינים, מצד אחד הוא למעלה מהכל, מצד שני הוא חודר בכל הדרגות שמתחתיו ומשנה אותן. כדי להבין זאת טוב יותר נביא דוגמא מ"מודה אני".

כל בוקר מתחיל באמירת מודה אני, אומרים תודה לבורא, נזכרים שהוא נמצא כאן איתנו, זהו היסוד של חיים רוחניים, הן כשמתעוררים בבוקר מהשינה הגשמית, והן כשמתעוררים באמצע החיים מהשינה הרוחנית.

נתבונן במודה אני דרך ארבעת הרבדים ודרך ההסבר החמישי, ולאחר שנבין את דרגת הסוד שבסוד נשוב להתבונן בארבעת ההסברים הראשונים, ונראה איך ה"רזין דרזין" הוא לא רק פירוש נוסף, אלא הוא משנה את ההסתכלות גם של ארבעת הפירושים הראשונים.

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"

פשט
לפי הפירוש הפשוט "מודה אני" הוא אמירת תודה לקב"ה על כך שאני חי. הלכתי לישון בלילה, וברוך השם התעוררתי חזרה (לא כולם מתעוררים...) ועל כך אני מודה לבורא. בלילה הייתי כביכול ללא רוח חיים, ועכשיו "חזרתי לחיים".

רמז
חזרת הנשמה לגוף בבוקר מרמזת לזמן תחיית המתים, או אז יחזרו הנשמות לגופים. שינה נחשבת כאחד חלקי שישים של מיתה, לכן ההתעוררות בבוקר היא מעין תחיית המתים.

דרוש (לימוד)
בלילה הפקדנו את הנשמה אצל הבורא. ייתכן כי אנו בעלי חוב, וחייבים לבורא (מעשים טובים וכו') ואף על פי כן, הוא לא מנצל את העובדה שהנשמה (הפיקדון) מופקדת אצלו כדי לגבות את החוב (המעשים הטובים), ומחזיר לנו את הנשמה מדי בוקר. מכך אנו דורשים (לומדים) לגבי אדם ששומר על פיקדון למישהו, כאשר אותו מישהו גם חייב לו כסף, במקרה כזה, אותו אדם, לא צריך לנצל את הפיקדון על מנת להחזיר לעצמו את החוב. את הפיקדון צריך להחזיר בלי קשר לחוב.

סוד

המילים "מלך חי וקיים" מרמזות על פי הקבלה לספירת המלכות כפי שמאוחדת עם ספירת היסוד. חזרת הנשמה לגוף בבוקר באה מספירת המלכות (מלך) כפי שמאוחדת עם ספירת היסוד (חי וקיים).

סוד שבסוד
את המודה אני אומרים ברגע שמתעוררים, כאשר הידיים עדיין טמאות. לפי שכל הטומאות שבעולם לא יכולים לטמא את ה"מודה אני" של יהודי. אפשר שיהיה חסר בעניין זה או אחר, אבל המודה אני נשאר תמיד בשלימות.

זהו עניין ה"יחידה" שבנפש, עצם הנשמה, מה שמכונה הנקודה היהודית. היחידה שבנפש לא יכולה להיטמא. היא תמיד נשארת נקיה, היא תמיד בשלימות, לא שייך בה שום פגם או טומאה.

שמות
כאשר מכנים אדם בשם, מתייחסים לפאן מסוים באישיות שלו, אך אין זה מייצג את האדם עצמו, את מהותו. דווקא כאשר פונים אליו בלשון נוכח "אתה", ללא שמות, אז נוגעים בנקודה הפנימית, במהות שלו. כאשר קוראים לקב"ה בשמות, זה עדיין לא הוא עצמו, דווקא כשהפניה היא אליו ישירות ללא שמות, אז מדברים איתו ממש.

לפי הפירוש הפשוט הסיבה שב"מודה אני" אין את שם השם, היא בגלל שהידיים עדיין טמאות, ולכן לא ניתן לומר את אחד מהשמות הקדושים. אך לפי הפירוש העמוק, הפניה "מודה אני לפניך" ללא אחד מהשמות הקדושים זו הפניה לקב"ה בעצמו. לכן לא צריך ליטול ידיים לפני ה"מודה אני", מכיוון דרגה זו היא כל כך נעלית שאין חשש מלומר אותה בידיים טמאות. זו דרגה שלמעלה מטומאה וטהרה, זו דרגה שלא יכולה לקבל שום פגם.

ה"יחידה" של התורה
היחידה של הנשמה היא העצם של הנשמה, היא למעלה מכל הדרגות מצד אחד, אך חודרת בהם מצד שני. היחידה של התורה, היא העצם של התורה, היא המהות הפנימית שלה וככזו, היא מצד אחד נעלית מכל הפירושים האחרים, ומצד שני היא לא סותרת את הפירושים האחרים, אלא היא חודרת בהם ומאירה אותם באור חדש.

ההבנה של "מודה אני" בפרד"ס התורה לאחר הבנת הסוד שבסוד - בשבוע הבא